העבודות שאני קוראת להן "התרוממות" החלו כאשר שמתי לב לצורת ה א י ת ח ו ל של עץ התמר ונפעמתי מהצורה והמרקם. מיד ניסיתי להטביע בו רצועות חומר ואתן התחלתי להתרומם כלפי מעלה. במשך חודשים ,במהלך 2012 ,שקעתי בעבודה כאילו אין לי חובות או מחויבויות אחרות. עבדתי ללא תכנית או תכלית כשהצורות נובעות מתחושה פנימית לא תמיד מבוקרת או מפוענחת, אבל מאד פיזית; הד לתנועה פנימית של הגוף ,כשהוא רוכן, מנסה להזדקף, מתאזן, מחפש שיווי משקל ושואף להתרומם.
הבנייה מתפתלת, חובשת, עוטפת, חובקת, מתקפלת, משתרגת ומתגלגלת, תחושות הגוף כאילו בוקעות מבפנים; תובנות הגיל, מתח ורפיון, ריכוז, מדיטציה, שחרור. ללא תכנון מוקדם ומתוך אדישות לתוצאה הסופית .הגוף הקראמי בונה את עצמו כמתוך עצמו.
גם כאשר קבוצת הגופים הקראמיים מגיעים לכלל סיום ,הם עדיין עוד לא לגמרי מפוענחים וסופיים.
מוניקה