"מעפר" – על הכדים, תערוכות יחיד בגלריה ביפעת ובגלריית מפעל הפיס ברמת גן

מעבר ובנוסף להתמודדות עם צורה, גודל, צבע והשילוב ביניהם, אני מנסה להגיע באמצעות הכדים-מיכלים למיצוי של איזו תחושה ראשונית שמתמצת בפסוק: "כי מעפר באת ואל עפר תשוב".
כול עוד הכד יכול להכיל נוזלים או מזון – הוא חי, אבל כשבא יומו והוא "כחרס הנשבר" – הוא שב לאדמה כחרסים נשברים ,אך אינם מתכלים.
הדרך לצורה תמימה, שפשטותה ממצה את משמעותה ,אינה כול כך פשוטה. הרבה מנופה בדרך עד שצורה מבשילה. בעיצוב צורת המיכלים אני מנסה לבטא את מה שמוכל במיכלים עצמם והוא נכון לתחושתי ועל כן אין לי צורך למסר פשטני שהופך לדעתי למיותר.
הכד המכיל מים או מזון – כול מה שמעניק חיים, עשוי להכיל גם אוויר, אווירה ותחושת מציאות.
אך כאשר המציאות הסובבת אפופה דם ומוות ,קיים בי הצורך למצוא איזונים, ובאמצעות הכד התמים אני מנסה לבטא את הכמיהה לשפיות, לנורמאליות ולתמצית חיים ,שהיא בבחינת אנטי- תזה למציאות הנוכחית.
מוניקה

ראה לוח שנה