Sleeping in the Dust of Earth

מדברי גדולה עוגן על "ישני עפר" בפתיחת התערוכה:

"עבודות אלה נעשו בתקופה קשה של פיגועים ונפגעים וכאב רב
ישני עפר הם פגועים אבל גם נחים, ורוח העבודה היא בביטוי של מנוחה."

מתוך דברי אוצרת התערוכה ומנהלת המשכן לאומנות עין חרוד – גליה בר-אור

"בפרוזדור מאורך, שקירותיו פונים אל תערוכת היודאיקה, הציבה מוניקה מדפים נטויים, ועליהם משוקעות במצע בזלת גרוסה, עשרות מסיכות שנעשו בין השנים 1995-1999. "הפנים" שנעשו על תבנית של פני אדם "מודל חי"), נעדרים תווי היכר של דיוקן ספציפי, עשויים בהרכבים שונים של חומר וזיגוג, שפותחו על ידי מוניקה במיוחד עבור עבודה זאת. החומר, המעורב בזלת, קיבל גוון כהה ואילו גלזורות מט יבשות, מעורבות במלחים ובתחמוצות שונות, קיבלו בשריפה הגבוהה חיוורון קורן. מסיכות ספורות עברו שריפה בתנור "אנאגמה", המופעל בשריפת עצים. השריפה הגבוהה והממושכת (שבוע ימים) באווירה דלת חמצן (רדוקציה) עיכלה את התחמוצות שבחומר והעניקה למסיכות חזות מתכתית, כמו היו שריד מתכת מתקופה עתיקה שארוזיה עיכלה אותו בתהליך רב שנים.
ואכן, קבוצת המסכות בעלת החזות השלווה מתבררת, במבט שני, כעוברת תהליך כלייה.
התבוננות אינטימית שמתמקדת בפרטים מגלה עד כמה החומר האורגני אינו נצחי, וכן, ניכרים בעבודות סימני אלימות: המסכות שרוטות, פצועות וחבולות. השורה הארוכה של הפנים הנחות, כל אחת וייחודה הדק, מצטברת לאוסף בלתי נדלה של מחוות אלימות. חווית הפגיעות והאובדן איננה מוצגת כדרמה גדולה אלא, כעובדת חיים."