עבודה סמינריונית של יעלה יוטבת

בעבודה זו בחרתי לסקור את עבודתה של הקרמיקאית מוניקה הדרי בנושא: מסכות, לאורך שנים שונות של עבודתה. לעבודה קדמה שיחה עם מוניקה בה תיארה את הגורמים השונים אשר הביאו אותה ליצירת העבודות וכן את הטכניקה והחומרים בהם השתמשה.
המסכות בתקופת מלחמת של"ג נלחם בנה של מוניקה בקרבות. התקופה לוותה בתחושת מועקה ודאגה להן ולמצב כולו בארץ.

סידרת המסכות הראשונה (1982) מבטאת לדבריה תחושות אלה, תחושת פיצול, שבר מועקה. העבודות עשויות בטכניקה של שילוב סוגים של חומר וגוונים שונים של חומר עם מקדם התכווצות שונה, אש בשריפה יוצרים סדקים ושברים במכוון כביטוי לאותן תחושות.

מאוחר יותר, בתערוכה שהתקיימה בירושלים בשם "פיסול בחומר" (האוצרת רעייה רדליך ז"ל) מוצגת סידרת עבודות בשם: "חומר שרוף". העבודות כללו פנים וידיים עשויים מחומר מזוגג בגוון בהיר, אשר הונחו על לוחות שחורים גדולים (4/4 מ'). המסכות נשרפו בטכניקות שונות ותוך ניסיונות שונים בחומר ובזיגוג.

תערוכה נוספת שהתקיימה בירושלים, הציגה מסכות של חיות שונות בהשראת קיפולי נייר יפניים. התערוכה נעשתה ברוח של קלילות ועליזות מיועדת גם לילדים. הרעיון היה ליצור תחושת קיפול בחומר אך לא למטרת חיקוי מדויק של הנייר. מרבית המסכות הללו עשויות מחומר שפותח על ידי מוניקה וחברתה ציפי, הקרוי: "צמח" (עליו אפרט בהמשך). בתקופת מלחמת המפרץ נוצרה סידרה בהשפעת גורלם של הכורדים שנשחקו במאבקי הכוח של המעצמות הגדולות והאינטרסנטיות במלחמה הזאת. המסכות עשויות מקרעי חומר.

"ארוזיה" – סידרת מסכות שמתחילה להיווצר סמוך לרצח רבין. המסכות עשויות מפירורי חומר שחוברו יחד לפנים. (המסכות מוצגות כעת בביאנלה לקרמיקה בירושלים).

"ישני עפר" עוד עבודה שהחלה להיווצר סמוך לרצח רבין: מסכות שמקורן בתווי פנים של אדם אחד (אשר נעשו בעזרת תבנית גבס) כאשר לכול מסכה ניתן טיפול שונה: פציעה קטנה, מינורית, שונה ממסכה למסכה ולא בולטת באף אחת מהן במכוון. המסכות נעשו בחומרים שונים בזיגוגים [גלזורות]שונים ובשריפות שונות (חלקן נשרפו בתנור אנגמה) וחלקן צופו בגלזורות שונות פרי פתוחה של מוניקה, במיוחד לצורך תערוכה זו. המסכות הוצגו על מדפים ארוכים מלאים באדמת בזלת, כשהן מבצבצות מתוכה. חלק מן המסכות גם נעשו מחומר מעורבב עם בזלת.

החומרים
מוניקה משתמשת בעבודותיה בחומר המיוצר בישראל מתוך האמונה שחומר הוא דבר אישי וצריך להיות ליוצר קשר ערכי ואינטימי איתו. מוניקה פיתחה לאורך שנות עבודתה חומרים חדשים וגלזורות חדשות שיענו לצרכיה הייחודיים. א) צמ"ח (ציפי מוניקה חומר)
1. קשת גוונים רחבה (מצהוב-אוקר ועד חום).
2. מותאם לשריפה בטמפרטורות גבוהות במיוחד.
3. מעניק עמידות מכאנית גבוהה לעבודות לאחר השריפה.
4. מתאים לעבודה באובניים וגם לעבודת יד.
ב. חומר מעורבב עם בזלת כאשר בטמפרטורה גבוהה ניתכת הבזלת והופכת לנקודות מבריקות על פני החומר אשר נותנות לעבודות מרקם מיוחד מבריק מעט וברזלי. כאשר החומר+אבקת הבזלת מזוגג, ניתכת הבזלת לתוך החומר והזיגוג ויוצרת אפקטים שונים בזיגוגים שונים.

חוות דעת אישית
את מוניקה אני מכירה מתוך מקום מגורי בקיבוץ גבת. עבודותיה מלוות את נוף גבת המוכר לי מאז ומעולם. תבליטי החיות שלה מקשטים את אחד המקלטים בגבת שעל רקעו אני מצולמת כילדה בגיל 3 והיה ועדיין פינה אהובה על כול ילדי גבת. חנות הקרמיקה בה אהבתי לבקר כילדה ועבודות שונות שעשתה בקיבוץ לאורך השנים. את המסכות לא הכרתי מקרוב עד לעבודה זו ובחרתי להתמקד בהן מסיבה זו ומיתוך התעניינות וסקרנות בנושא. נפגשתי עם מוניקה בסטודיו שלה בקיבוץ והתבוננתי מקרוב בעבודות. בי, כצופה, עוררו המסכות תחושות רבות.
תחושת חמלה, הזדהות עם הכאב שהן משדרות, כאילו צועקות בלי קול. יש תחושה חזקה של אינטימיות בעבודות, של אמירה אמיתית מאוד, תחושת עצבות, מוות, סוף, תחושת קורבן שעבר טראומה קשה, פצועים, חבולים, פנים לא שלמים, לא סימטריים, עוצרים בתוכם הרבה כאב.

הטכניקות הייחודיות חופפות עם התחושות שהמסכות מעבירות: שילוב של שני גוונים במסכה מגביר את תחושת הפיצול, החריצים, הסדקים המכוונים, היד האישית שמאוד מורגשת. כול מסכה מקבלת טיפול אישי ושונה, מה שעושה את המכלול למאוד נכון בעיני; לא מצועצע, לא אומר משהו לשם התחנחנות או אסתטיקה אלא פורץ מהבטן. הטריגרים החיצוניים לעבודות הם בדרך כלל מצבים של מלחמה, משבר,מועקה, חוסר יציבות. האירוניה היא ש"מסכה" כמושג באה מהשורש כ.ס.ה. לכסות על, להסתיר משהו תחת משהו ודווקא בעבודות פורץ משהו מאד אמיתי מן המסכות. לא משהו שמנסה לכסות על משהו אלא רגש אמיתי. נעשה פה משחק מאוד מרתק ופרדוכסלי: המסכה חושפת אבל גם מסתירה. המסכה יכולה להיות מגן ומסתור שממנו אפשר "לפרוץ" מדי פעם ולחזור.. מוניקה חושפת הרבה אבל משאירה גם משהו לעצמה מאחרי המסכה. רומזת לצופה, לא בהגזמה, אומרת קצת ומעבירה הרבה. אני רואה בשימוש במסכה גם אמירה על אנשים בכלל:מסתתרים מאחרי שקר, לא חושפים רגשות, שומרים הרבה בבטן, צועקים בלי קול…

לסיכום, המפגש עם המסכות עורר בי תחושות רבות. ניתנה לי הזדמנות להכיר את מוניקה ואת אמירתה האומנותית המיוחדת. פגשתי עולם שלא הכרתי והתמודדתי עם אמיתות לא קלות על החיים בכלל שנאמרות לדעתי בכול העבודות.
אני מקווה שהקריאה תהיה מעניינת.

יעלה יוטבת